החלטה בתיק רע"א 1833/13

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בע"נ 52753-12-12 מיום 17.2.2013 (השופטת ר' למלשטריך-לטר). פסק הדין ניתן בערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) מיום 20.9.2012.

2.        המבקש, יליד 1955, הוכר בשנת 1979 כנכה צה"ל בעקבות תאונת דרכים שבה היה מעורב בשנת 1978, בדרכו לשירות מילואים. הנכות נקבעה בגין פגיעות פיזיות, כמו גם בגין החמרה במצב פסיכו-נוירוטי קיים, כתוצאה מזעזוע מוח שנגרם למבקש בתאונה. נכותו של המבקש הועמדה על 20%, כשמתוכה רק מחצית יוחסה לאירוע המוכר. בטופס קביעת הנכות של המבקש נקבע כי תיערך לו בדיקה חוזרת בשנת 1980. בחודש דצמבר 2010 המבקש פנה בבקשה לבדיקה מחודשת על ידי ועדה רפואית בטענה כי הנכות שנקבעה לו אינה משקפת את הנכות הנוירולוגית שנגרמה לו בעקבות התאונה. בקשה זו נדונה על-ידי הוועדה הרפואית המחוזית שקבעה בישיבתה מיום 7.12.11 כי מצבו נובע ממחלת הסכיזופרניה, שאיננה קשורה למחלתו המוכרת. על החלטה זו הוגש ערעור לוועדה הרפואית העליונה, בצירוף חוות דעת רפואיות של נוירולוג ופסיכיאטרית מטעם המבקש. ביום 20.9.2012 דחתה הוועדה הרפואית העליונה את ערעורו של המבקש. לגבי הנכות הפסיכיאטרית דחתה הוועדה את חוות הדעת מטעם המבקש וקבעה כי לא נמצאו אצלו סימנים פסיכוטיים. לגבי הנכות הנוירולוגית קבעה הועדה כי הפגיעה שתוארה איננה קשורה לתאונת הדרכים שעבר המבקש אלא למצב הסכיזופרני שאובחן אצלו בשנת 1993.

3.        על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט קמא. טענותיו העיקריות של המבקש היו כי בשתי הפעמים שבהן התכנסה הוועדה הרפואית העליונה היה הרכבה שונה; כי על הדיון בוועדה היה להתקיים במתכונת שונה מאחר שלטענתו הוכר עוד בשנת 1980 גם כבעל נכות נוירולוגית ולא רק פסיכו-נוירוטית; וכי החלטת הוועדה לדחות את ערעורו של המבקש לא הייתה מנומקת בצורה מספקת. בית המשפט קמא דחה את ערעורו של המבקש, כדלקמן: ביחס לטענות שנסבו על הרכב הוועדה נקבע כי על-פי הפרוטוקולים החתומים, הרכב הועדה בשתי הישיבות השונות היה זהה; בנוגע לטענה שנסבה על נכות נוירולוגית נקבע כי קביעת הנכות המקורית של המבקש לא התייחסה לנכות כזו, אלא רק להפרעות פסיכו-נוירוטיות; ובכל הנוגע לטענת ההנמקה החסרה נקבע כי הוועדה נימקה היטב את מסקנותיה והחלטתה (תוך הפנייה להלכה שנקבעה בדב"ע (ארצי) לב/0-120  מנחם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 73 (1972) באשר לאופן ההנמקה הנדרש מוועדה רפואית).

4.        בקשת רשות הערעור נסבה על פסק דינו זה של בית המשפט קמא. אכן, חוק הנכים אינו קובע מהי דרך ההשגה על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בשבתו כערכאת ערעור על החלטתה של ועדה רפואית עליונה, אך בפסיקה נקבע זה מכבר כי יש לעשות כן באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, מכוח ההוראה הכללית הקבועה בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו למשל: רע"א 2863/04 רמון נ' קצין התגמולים(4.5.2005);רע"א 6604/12 פלוני נ' קצין התגמולים (26.11.2012)).

5.        בבקשת רשות הערעור שבפני מעלה המבקש מספר טענות: ראשית, המבקש מנסה לסמוך ידיו על החלטת הועדה הרפואית משנת 1980 וללמוד ממנה כי למעשה עוד באותה עת הוכרה גם פגיעה נוירולוגית שנגרמה לו, בנוסף להחמרה במצבו  הפסיכיאטרי. שנית, המבקש טוען כי תקינותו של הליך הבירור בעניינו נפגעה בשל כך שקצינת התגמולים דרשה, לטענתו, מהוועדה הרפואית שלא להכיר בנכות הנוירולוגית שלו. עוד מוסיף ומעלה המבקש טענות רפואיות שונות בנוגע לטעויות שנפלו בדבריו בהחלטות הוועדה הרפואית העליונה. 

6.        המבקש מוסיף ומבקש לקבוע חיסיון על פרסום שמו בהליך זה, על מנת למנוע ממנו את הפגיעה הנובעת מפרסום מצבו הרפואי הרגיש בציבור.

7.       לאחר העיון בבקשה, בהחלטותיהן של הוועדות הרפואיות השונות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה העיקרית להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים (וזאת, לצד היענות לבקשה שעניינה החיסיון על פרסום שמו של המבקש). כידוע, במקרים שבהם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

8.       במקרה זה, למעשה, המבקש כלל לא טען לכך שהתקיימו המבחנים להענקתה של רשות ערעור, ובקשתו הוגשה כערעור לגופו של עניין על קביעותיו של בית המשפט קמא. בנסיבות רגילות, די היה בכך בלבד כדי לדחות את העתירה. עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקש מייצג את עצמו בהליכים אלו, הוספתי ובחנתי את טענותיו לגופן, שמא עולות מהן שאלות בעלות אופי כללי. משעשיתי זאת, נוכחתי כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. הטענות שמעלה המבקש עוסקות כולן במסכת עובדתית ספציפית, להבדיל מאשר בסוגיות כלליות המחייבות קביעת "כללים חדשים" (ראו: רע"א 5343/09 חרמש נ' קצין התגמולים (15.9.2009)). מצבו של המבקש נבחן על-ידי שני טריבונלים מקצועיים-רפואיים שהעדיפו חוות דעת רפואית אחת על פני חוות דעת אחרת, ואין זה עניין המתאים להתערבותה של ערכאת ערעור, כל עוד לא נפלו בהליך פגמים של ממש (ראו: רע"א 8307/06 כץ נ' קצין התגמולים (2.11.06)).

9.       נוסף על כך, יש להדגיש כי במקרה דנן עיקר טענותיו של המבקש בפני בית משפט זה נוגעות לקביעות מקצועיות-רפואיות, בה בשעה שחוק הנכים עצמו מורה כי ערעורים על החלטותיה של הוועדה הרפואיות יהיו "בנקודה משפטית בלבד" (סעיף 12א(א) לחוק הנכים). לא כל שכן שהנחיה זו יפה גם לדיון בבקשת רשות ערעור לאחר שכבר ניתן פסק דין בנושא. כדברי השופט א' רובינשטיין ברע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון, קצין התגמולים - מחוז חיפה (24.9.2009):

 "הועדות הרפואיות - בדרגה הראשונה כמו גם העליונה - מונחות על פי חוק על ידי שיקולים רפואיים-מקצועיים, והמחוקק ייחד את הערעור על הכרעותיהן לבית המשפט המחוזי לנקודה משפטית בלבד, לא כל שכן, כשברשות ערעור בגלגול נוסף עסקינן". (שם, בפסקה ח').

10.     בשולי הדברים, ולמעלה מן הצורך, אני מוצאת לחזור ולהזכיר כי דווקא לאור המדיניות השיפוטית המרסנת בנוגע להתערבות בהחלטותיהן המקצועיות של הוועדות הרפואיות, אין להקל ראש בדרישת ההנמקה המוטלת על אלו. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת ע' ארבל ברע"א 7919/06 חגאי נ' קצין התגמולים (13.3.07):

"דווקא בהתחשב בכך ששאלות אלו הן שתיהן שאלות שברפואה, אשר ההכרעה בהן מסורה לוועדות הרפואיות, ראוי שהוועדה הרפואית הדנה בעניין תסביר בהחלטתה את הטעמים שבגינם החליטה היא לקבוע את דרגת נכותו של המבקש כפי שקבעה. כאמור, נימוק שכזה יאפשר לנכה להבין את החלטת הוועדה ואת הטעמים שעמדו ביסודה, ובנוסף, יאפשר לערכאת הערעור - במידה ומוגש ערעור על ההחלטה - להעביר את ההחלטה בשבט הביקורת השיפוטית" (שם, בפסקה 5).

           עם זאת, בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי נפל פגם בהנמקותיהן של הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו של המבקש.

11.      סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ז בניסן התשע"ג (7.4.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il